תַּנֵּי. דָּם כְּדֵי לִכְחוֹל עַיִן אַחַת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּדַם עֲטַלֵּף שָׁנוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
תני בתוספתא שם רשב''ג אומר דם כדי לכחול עין אחת שכך כוחלין לברקית והוא הכתם שנולד בעין:
בדם עטלף שנו. שזהו רפואה לברקית:
רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מַעֲשֶׂה בְפִרְדָה שֶׁלְּבֵית רִבִּי שֶׁמֵּתָה. וְטִהֲרוּ דָמָהּ מִשּׁוּם נְבֵילָה. רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל לְרִבִּי סִימוֹן. עַד כַּמָּה. וְלֹא אַגִּיבֵיהּ. שָׁאַל לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְאָמַר לֵיהּ. עַד רְבִיעִית טָהוֹר. יוֹתֵר מִכָּן טָמֵא. וּבְאֵשׁ לְרִבִּי אֶלְעָזָר. דְּלָא חֲזַר לֵיהּ רִבִּי סִימוֹן שְׁמוּעֲתָא. רַב בֵּיבַי הֲוָה יְתִיב מַתְנֵי הָדֵין עוֹבְדָא. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יִצְחָק בַּר כַּהֲנָא. עַד רְבִיעִית טָהוֹר. יוֹתֵר מִיכָּן טָמֵא. וּבְעִיט בֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי זְרִיקָן. בְּגִין דִּשְׁאַל לָךְ אַתְּ בְּעַט בֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. הָא דְלָא הֲווָת דַּעְתִּי עָלַי. כְּדָמַר רִבִּי חָנִין. וְהָי֣וּ חַיֶּ֔יךָ תְּלוּיִם לְךָ֖ מִנֶּגֶ֑ד. זֶה הַלּוֹקֵחַ חִטִּים לַשָּׁנָה. וּפָֽחַדְתָּ֙ לַ֣יְלָה וְיוֹמָ֔ם. זֶה הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּידָקִי. וְלֹ֥א תַֽאֲמִ֖ין בְּחַיֶּֽיךָ: זֶה הַלּוֹקֵחַ מִן הַפַּלְטָר. וַאֲנָא סְמוּךְ לְפַלְטֵירָא. מַיי כְדוֹן. הֵעִיד רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא עַל דַּם נְבֵילוֹת שֶׁהוּא טָהוֹר. מָהוּ טָהוֹר. טָהוֹר מִלְּהַכְשִׁיר. הָא לְטַמּוֹת מְטַמֵּא. תַּמָּן תַּנִּינָן. דַּם הַשֶּׁרֶץ בִּבְשָׂרוֹ מְטַמֵּא וְאֵינוֹ מַכְשִׁיר. 55a וְאֵין לָנוּ כַּיּוֹצֵא בוֹ׃ וְאֵין לָנוּ כַּיּוֹצֵא בוֹ כְּשִׁיעוּר טוּמְאָתוֹ. אֲבָל דָּמוֹ מְטַמֵּא כִבְשָׂרוֹ. אָמַר רַב יוֹסֵף. מָאן דָּמַר. טָמֵא. כְּרִבִּי יְהוּדָה. טָהוֹר. כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָה. אָמַר לֵיהּ רַב אֶבְדַּוּמָה נְחִיתָה. וְיֵאוּת רִבִּי יְהוּדָה מוֹרְייָנָא דְּנְשִׂייָה הֲוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
רב אבדומה נחיתה. כך היו קוראין אותו שהיה רגיל לירד לבבל מא''י ויאות קאמר דלר' יהודה טמא ביותר מרביעית שהרי ר' יהודה מוריינא דבי נשיאה הוה ועל פיו טמאו במעשה של בית רבי:
מה שהוא ביותר מרביעית וכדאסר ריב''ל:
אבל דמו מטמא היא כבשרו. וכלומר לענין זה הוא שאין לנו כיוצא בו שלא מצינו בשאר דם ששיעורו כבשר ולא קאי על שאינו מכשיר ואכתי בדם נבילה מיבעיא לן דילמא טהור מלהכשיר קאמר הא לטמאות מטמאו אם הוא יותר מרביעית ולמעלה. ובפ''ג דשקלים גריס ושיעור טומאתו שדמו מטמא כבשרו כלומר לענין שיעור טומאתו הוא דאמרי' שאין לנו כיוצא בו והיינו הך:
א''ר יוסף. תנאי היא דאיכא מ''ד טמא וכר' יהודה דריש פ''ה דעדיות שהעיד ששה דברים מקולי ב''ש ומחומרי ב''ה דם נבילות ב''ש מטהרין וב''ה מטמאין וקי''ל כב''ה ואיכא מ''ד טהור ואפי' ברביעית ור' יהושע בן בתירה דאמרן:
מהו טהור. אם טהור הוא מלהכשיר בשאר משקה הא לטמא מטמא הוא ופשיט ליה דתמן תנינן בפ''ו דמכשירין דם השרץ כבשרו לענין טומאה אבל אינו מכשיר את הזרעי' ואין לנו כיוצא בו וא''כ לא מצית אמרת בדם נבילה טהור מלהכשיר הא לטמאות מטמא שהרי שנינו בדם השרץ אין לנו כיוצא בו ודחי לה דאיכא למימר דה''ק ואין לנו כיוצא בו לענין שיעור הטומאה ששיעור טומאת דמו בכעדשה כמו בשרו:
מאי כדון. ומה הוי עלה של דם נבילה וקאמר כהאי דתנינן בריש פ''ח דעדיות העיד וכו':
סידקי. הוא הסוחר המוכר בחנות להתבואה הוא ופלטר מוכר הלחם ותמיד הוא מייקר:
ורב ביבי. היה יושב ומספר האי עובדא בענין אחר שר' יצחק שאל דרך שאלה לר' סימון אם עד רביעית דוקא טהור ויותר הוא טמא ובעט ביה ר' סימון בר' יצחק וגער בו ואמר ר' זריקן לר' סימון בגין דשאל לך הדין את בעט ביה וא''ל אין משום דלא הוית דעתי עלי מיושבת וכהאי דאמר ר' חנין וכו' ואנא סמך על הפלטר ולפיכך אין דעתי עלי בכל פעם ופעם:
ולא אגיביה. לא השיב לו ר' סימון כלום ושאל לו לריב''ל עצמו וא''ל דעד רביעית הוא שטהרו אבל רביעית ויותר טמא לפי שהרביעית בלח הוא כזית ביבש ודם הנבילה כבשרה לטמא בכזית להאי מ''ד והורע בעיני ר' אלעזר שלא החזיר לו ר' סימון השמועה שהרי כך שמע הוא ג''כ מריב''ל:
עד כמה. הוא טהור ואם אפי' ברביעית ויותר מרביעית:
וטהרו דמה משום נבילה. דדם נבילה לא מטמא כנבילה:
חָלָב. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בַּחֲלַב בְּהֵמָה טְהוֹרָה. אֲבָל בַּחֲלַב בְּהֵמָה טָמֵאָה כְּדֵי לִכְחוֹל עַיִן אַחַת.
דְּבַשׁ. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בָּהֵין עָתִיקֵי. בְּרַם בָּהֵן דִּידָן כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
דבש הדא דאת אמר. לשיעורא דמתני' בהדין עתיקא שנתקלקל ואינו ראוי לשום בישול אבל בזה שלנו וחדש הוא כדי לבשל בתוכה ביצה קלה:
שֶׁמֶן כְּדֵי לָסוּךְ אֵבֶר קָטָן. וּבִלְבַד אֶבָר קָטָן שֶׁל קָטָן בֶּו יוֹמוֹ.
מַיִם כְּדֵי לָשׁוּף בָּהֶם אֶת הַקִּילוֹרִית. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בָּאִילֵּין מַיָּא דְטַלָּא. בְּרַם בָּאִילֵּין דִּידָן כְּדֵי לְהַדִּיחַ פְּנֵי מְדוֹכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא דאת אמר באילין מיא דטלא. שבאין ממיץ הטל וכו' כדפרישית במתני':
וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין בָּֽרְבִיעִית וְכָל הַשּׁוֹפְכִין בָּֽרְבִיעִית. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. בִּמְפַנֶּה מִבַּיִת לְבַיִת הִיא מַתְנִיתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
במפנה מבית לבית היא מתני'. ודרכו לשפוך אף אלו שעדיין ראוין קצת שאינו רוצה להטריח ולהביאן עמו:
רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כּוּלָּן בָּֽרְבִיעִית. מֵשִׁיבִין חֲכָמִים לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אֵיפְשַׁר לוֹמַר. דְּבַשׁ בִּרְבִיעִין. וְחוֹמֶץ בִּרְבִיעִין. וְהוּא מְתִיב לוֹן. כְּמַה דְאִית לְכוֹן. כָּל הָאוֹכְלִין מִצְטָֽרְפִין בִּכְכוֹתֶבֶת. כֵּן אוֹף אֲנָן אִית לָן. כָּל הַמַּשְׁקִין מִצְטָֽרְפִין בָּֽרְבִיעִית.
Pnei Moshe (non traduit)
משיבין חכמים לר''ש. וכי אפשר לומר כן וכו' והוא השיב להן וכי אין אתם שונין בפ' יום הכפורים כל האוכלין מצטרפין לככותבת ואע''ג דאיכא דחשיב טפי ליתובי דעתא ואיכא דלא חשיב כולי האי ואפ''ה כולן מצטרפין הן וא''כ אוף אנן אית לן כהאי כל המשקין וכו':
לֹא נֱאֶמְרוּ כָּל הַשִּׁיעוּרִין הָאֵילּוּ אֶלָּא לְמַצְנִיעֵיהֶן׃ אָמַר רִבִּי מָנָא. לְמַצְנִיעֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן. וְתַנֵּי כֵן עַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. לֹא נֶאֶמְרוּ כָּל הַשִּׁיעוּרִין הָאֵילּוּ אֶלָּא לְמוֹצִיאֵיהֶן. הָא לְמַצְנִיעֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן. וְתַנֵּי כֵן עַל דְּרַבָּנִן. לֹא נֱאֶמְרוּ כָּל הַשִּׁיעוּרִין הָאֵילּוּ אֶלָּא לְמַצְנִיעֵיהֶן׃ הָא לְמוֹצִיאָן בִּרְבִיעִית.
Pnei Moshe (non traduit)
ותני כן. וקאמר הש''ס דבאמת איכא דתני הכי לר''ש דלא למצניעהן קאמר אלא למוציאהן וכלומר דבשעת הוצא' הוא דאמרי להני שיעורין אבל מצניעיהן שיעורן בכל שהן ולא פליג ר''ש את''ק אלא דמפרש וקמ''ל לחלק בין המוציא לבין המצניע:
לא נאמרו וכו'. וקס''ד דר' מנא דר''ש מודה להא דתנינן בפ' דלעיל ולפיכך מתמה למצניעין כל שהן וכי איצטרך שיעורא למצניע:
ותני כן. ואיכא דתני כן לרבנן דאינהו סברי כן וכדתנינן במתני' וגורסין בדברי ר''ש כמו שהוא לפנינו לא נאמרו וכו' אלא למצניעיהן הא למוציאיהן ברביעית ופליג ר''ש אמתני' דפ' דלעיל:
הלכה: ב'. הַמּוֹצִיא חֶבֶל כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֹזֶן לַקוּפָּה כול'. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בָּהֵין רַכִּיכָה. בְּרַם בָּהֶן קַשִּׁייָה כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הדא דאת אמר בההן. חבל רכיכה שהוא רך וחדש אבל בזה שהוא קשה ואינו ראוי לכופפו ולעשות ממנו אזן שיעורו כדי לבשל בו ביצה קלה:
משנה: הַמּוֹצִיא חֶבֶל כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ אוֹזֶן לַקוּפָּה. גֶּמִי כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תְּלַאי לְנָפָה וְלִכְבָרָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מִידַּת מִנְעָל לַקָּטָן. נְייָר כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו קֶשֶׁר מוֹכְסִין. הַמּוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין חַייָב. נְייָר מָחוּק כְּדֵי לִכְרֹךְ עַל פִּי צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁל פָּלְייָטוֹן׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אזן לקופה. לאחיזה:
גמי כדי לעשות ממנו תלאי לתלות לנפה ולכברה. שהוא פחות משיעור אזן אבל חבל מתוך שהוא קשה מהגמי ופוגם הוא את העץ אין דרך לעשות ממנו תלאי הלכך שיעורו כאזן:
מדת מנעל. להראות לאומן המדה לעשותו בשביל הקטן והוא יותר פחות מתלאי ואין הלכה כרבי יהודה:
קשר מוכסין. הן שתי אותיות של הסימן להמוכסין ששילם המכס וגדולות הן מאותיות שלנו:
והמוציא קשר מוכסין חייב. אע''פ שכבר הראוהו למוכסן ונפטר ממנו מפני שהוא לו לסימן להראותו לאחר:
נייר מחוק. ואינו ראוי לכתוב עליו שיעורו יותר גדול:
כדי לכרוך על פי צלוחית. קטנה של שמן מבשמי פלייטון ולכסות אותה:
גֶּמִי כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תְּלוּי לְנָפָה וְלִכְבָרָה. הָדָא דָאַתְּ אָמַר 55b בָּהֵין גַּווַיָא. בְּרֵם בָּהֶן בַּרַייָא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי בָתִּים לְנָפָה וְלִכְבָרָה. תַּנֵּי. הוּצִּין כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אוֹזֶן לִקְפִיפָה מִצְרִית. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּאִילֵּין רַכִּיכַיָּא. בְּרַם בָּאִילֵּין קַשִּׁייָה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת צְפוֹרָא. הוֹצִיא כְלֵי נְצָרִים חַייָב. תּוֹרֵי דֶקֶל שְׁנַיִם. זְמוֹרוֹת לִנְטִיעָה שְׁתַּיִם. אִם לִבְהֵמָה כִּמְלוֹא פִי גְדִי. אִם לָעֵצִים כְּשִׁיעוּר הָעֵצִים. הוֹצִיא שְׁנֵי נִימִין מִזְּנַב הַסּוּס מִזְּנַב הַפָּרָה חַייָב. שֶׁכֵּן מַתְקִינִין אוֹתָן לַנִּשְׁבִּין. זִיפֵי חֲזִיר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שְׁתַּיִם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אַחַת. מָאן דְּאָמַר. שְׁתַּיִם. בְּאִילֵּין רַכִּיכָתָא. מָאן דְּאָמַר. אַחַת. בָּאִילֵּין קַשִּׁייָתָא. גַּלָעִינִין לִנְטִיעָה שְׁתַּיִם. אִם לִבְהֵמָה כִּמְלוֹא פִי חֲזִיר. כַּמָּה הוּא מְלֹא פִיו. אַחַת. אֲחֵרִים אוֹמְרִים. חֶשְׁבּוֹן חָמֵשׁ. הוֹצִיא סִיאָה אֵזוּב וְקוּרְנִית. אִם לָאוֹכְלִין כִּגְרוֹגֶרֶת. אִם לִבְהֵמָה כִּמְלוֹא פִי גְדִי. אִם לָעֵצִים כְּשִׁיעוּר הָעֵצִים. אִם לְהַזָּייָה כְשִׁיעוּר הַזָּייָה.
Pnei Moshe (non traduit)
באילין רכיכתא. שהאחת אינה ראויה לרצענין כעין שעושין בראש החוט של התפירה אא''כ היא קשה:
חשבון חמש. אם הוציא הגרעינן לחשבון שיעורן בחמש משום שבחמש ראויין הן לסימן החשבון כדרך שעושין לסימן האחת הראשונה היא סימן לעשיריות והשניה הוא למאות והשלישית לאלפים והד' לרבבה והחמישי' למאה אלפים ומכאן ואילך א''צ לסימן אלא חוזרין וכופלין:
אם להזייה של אפר פרה שמזין באזוב והן ג' גבעולין:
קלף וכו' הדא דאת אמר בקולף פני העור כדפרישית במתני' שחולק את העור לשנים ופני העור זהו החלק שכנגד הבשר וקולף זה של צד הבשר ומתקנו שיהא ראוי לכתוב עליו ולפיכך נקרא קלף וזה שיעורו בפרשה קטנה שבתפילין:
ברם בהון דוכסוסטין כדי לכתוב וכו'. כלו' דקמ''ל דאפילו כותב הוא בצד הבשר אלא שלא חילק את העור מתחלה נקרא כולו דוכסוסטוס ושיעורו כשיעור דוכסוסטוס ממש כדי לכתוב עליו שתי פרשיות שבמזוזה:
תני. בתוספתא פ''ט וכן להא דלקמן:
הדא דאת אמר בהין גוויא. בזו הקליפה הפנימית של הגמי אבל בהחיצונה ועושין ממנו סביבות הנפה והכברה כדי לעשות שני בתים לנפה ולכברה מפני שהוא קשה ואינה ראויה לתלאי:
זיפי חזיר. הן הנימין מהשדרה של חזיר ועומדות שורות שורות:
הוצין. שעושין מהן מסיפס למחיצה:
הדא דאת אמר באילין שהן רכות וראויות לעשית מהן אוזן אבל באלו הקשות כדי לעשות צפירה והיא שעושין סביבות הכפיפה למעלה לשפה:
כלי נצרים. סיב שעושין ממנו כלי נצרים:
תורי דקל. הן השורות שסביבות הדקל והוא כעין הסיב:
זמורות. של עצי הגפנים:
אם לבהמה. כשהן רכות וראויות למאכל בהמה:
כשיעור העצים שהוא אם לתקן כל שהן ואם להיסק כדי לבשל ביצה קלה:
לנשבין. סביבות הנפה לחזק אותה:
רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מִידַּת מִנְעָל לַקָּטָן. וּבִלְבַד קָטָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לִנְעוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
ובלבד קטן שהוא יודע לנעול. את המנעל שלו אבל לא בקטן ביותר שאין מדת מנעלו כלום:
הוציא דיו וכו' כדפרישית במתני':
תמן תנינן. בפ' י''ב דפרה אוחז הוא הטהור בקרדום הטמא ובכנפו ומזה עליו ואע''פ שיש עליו כדי הזייה טהור וכמה יהא במים ויהא בהם כדי הזייה כדי שיטבול ראשי גבעולים ויזה וכלו' חוץ ממה שהאזוב בולע:
ר' ירמיה בעי. וכי לא מסתברא שאם היה בכלי שצריך יותר מזה ודומיא להא דאמרי' גבי דיו לענין הוצאה ואנן סתמא תנן כדי שיטבול ומשמע אפי' הן בכלי:
הַמּוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין. תַּנֵּי. הוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין. עַד שֶׁלֹּא הַרְאֵהוּ לְמוֹכָס חַייָב. מִשֵּׁהַרְאֵהוּ לְמוֹכָס פָּטוּר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אַף מִשֵּׁהַרְאֵהוּ לְמוֹכָס חַייָב. שֶׁהוּא רָאוּי לְהַרְאֵהוּ לְמוֹכָס אַחֵר. הוֹצִיא שְׁטַר חוֹב. עַד שֶׁלֹּא הַרְאֵהוּ לְבַעַל חוֹב חַייָב. מִשֵּׁהַרְאֵהוּ לְבַעַל חוֹב פָּטוּר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אַף מִשֵּׁהַרְאֵהוּ לְבַעַל חוֹב חַייָב. שֶׁהוּא רָאוּי לְהַרְאֵהוּ לְבַעַל חוֹב אַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
להראותו למוכס אחר. חזי דגברא דפרע מוכסא אנא:
לבעל חוב אחר. שרוצה ללות הימנו ולומר חזי דגברא דפרע אנא:
נְייָר מָחוּק. תַּנֵּי. אִם יֵשׁ בּוֹ חָלָק כְּדֵי לִכְתוֹב שָׁתֵי אוֹתִיּוֹת חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
אם יש בו חלק וכו'. וקמ''ל דלא תימא מקום החלק בטל הוא לגביה דכוליה מחוק הוא:
משנה: עוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמִיעַ. דּוֹכְסוֹסְטוֹס כְּדֵי לִכְתוֹב עָלָיו מְזוּזָּה. קְלַף כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁהוּא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. דְּיוֹ כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. כְּחוֹל כְּדֵי לִכְחוֹל עַיִן אַחַת. זֶפֶת וְגָפְרִית כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נֶקֶב. שַׁעֲוָה כְּדֵי לִיתֵּן עַל פִּי נֶקֶב קָטָן׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' עור כדי לעשות קמיע. אם הוא מעובד קצת כגון שהיה מלוח אבל עדיין לא נעשה בקמח ולא נתעבד בעפצים בזה שיעורו כדי לעשות ממנו קמיע ואם לא נתעבד כלל ועדיין הוא רך שיעורו כדי לצור בו משקלות קטנה שמשקלה שקל ואם הוא עשוי בקמח אבל עדיין לא נתעבד בעפצים שיעורו כדי לכתוב עליו את הגט ואם הוא מעובד כל צרכו שיעורו בחמשה על חמשה:
דוכסוסטוס. מדרך הוא שחולקין את העור לשנים והצד שהוא כנגד השער נקרא דוכסוסטוס וראוי לכתוב עליו מזוזה שמצותה בדוכסוסטוס והצד השני שהוא כנגד הבשר נקרא קלף וכותבין עליו תפילין ושיעורו כדי לכתוב עליו פרשה קטנה של תפילין שהוא שמע ישראל. ולהכי נקיט לפרש שהוא שמע ישראל לאשמעינן שמשערין בכתב קטנה של תפילין ובפרשה קטנה שבהן וכלומר דאע''ג דבמזוזה נמי אית בה פרשת שמע ישראל לא משערינן בה מפני שרגילין לכתוב כתב של מזוזה יותר גדול מבשל תפילין ואנן אזלינן לחומרא בכל שיעורי שבת במידי דשייכא לכך ולכך ושכיחא לתרוייהו והא קמ''ל במאי דשנה של תפילין ושהיא שמע ישראל:
דיו כדי לכתוב שתי אותיות. והיינו אם הוציא אותו בקולמוס אבל אם הוציאו בכלי בפני עצמו צריך יותר ובכדי שיעלה ממנו על הקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות והכי קאמר בגמרא:
זפת וגפרית כדי לעשות נקב בגמרא קאמר במזניק שנו כלומר שמדרך שסותמין את החבית וזופין אותה בזפת ובגפרית שלא יצא היין דרך הסדקין ועושין נקב קטן בהן. שיהא זונק היין דרך הנקב כשהוא רוצה ואם יש בו כדי לעשות נקב קטן כזה זהו שיעור הוצאתן:
שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן. לסותמו:
הלכה: ג'. עוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמִיעַ כול'. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כְּדֵי לִיתֵּן עַל הַקָּמִיעַ. מָאן דְּאָמַר. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמִיעַ. בָּהֵין רַכִּיכָה. וּמָאן דְּאָמַר. כְּדֵי לִיתֵּן עַל הַקָּמִיעַ. בָּהֶין קַשְׁייָא.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' אית תניי תני כדי ליתן על הקמיע. ולא כדי לעשות כדתני במתני' ומפרש לה דמ''ד כדי לעשות קמיע מיירי בההן רכיכה דהואיל שהוא רך ראוי לעשות הקמיע עליו ומ''ד כדי ליתן על הקמיע ולכרוך בו מיירי בזה שהוא קשה ואינו ראוי אלא לכרוך בו:
קֶלַף כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁבַּתְּפִלִּין שֶׁהִיא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בְּקוֹלֵף פְּנֵי הָעוֹר. בְּרַם בְּהֵין דּוּכְסוֹסְטוֹן. כְּדֵי לִכְתוֹב עָלָיו שְׁתֵּי פָרָשִׁיּוֹת שֶׁבִּמְזוּזָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
באילין רכיכתא. שהאחת אינה ראויה לרצענין כעין שעושין בראש החוט של התפירה אא''כ היא קשה:
חשבון חמש. אם הוציא הגרעינן לחשבון שיעורן בחמש משום שבחמש ראויין הן לסימן החשבון כדרך שעושין לסימן האחת הראשונה היא סימן לעשיריות והשניה הוא למאות והשלישית לאלפים והד' לרבבה והחמישי' למאה אלפים ומכאן ואילך א''צ לסימן אלא חוזרין וכופלין:
אם להזייה של אפר פרה שמזין באזוב והן ג' גבעולין:
קלף וכו' הדא דאת אמר בקולף פני העור כדפרישית במתני' שחולק את העור לשנים ופני העור זהו החלק שכנגד הבשר וקולף זה של צד הבשר ומתקנו שיהא ראוי לכתוב עליו ולפיכך נקרא קלף וזה שיעורו בפרשה קטנה שבתפילין:
ברם בהון דוכסוסטין כדי לכתוב וכו'. כלו' דקמ''ל דאפילו כותב הוא בצד הבשר אלא שלא חילק את העור מתחלה נקרא כולו דוכסוסטוס ושיעורו כשיעור דוכסוסטוס ממש כדי לכתוב עליו שתי פרשיות שבמזוזה:
תני. בתוספתא פ''ט וכן להא דלקמן:
הדא דאת אמר בהין גוויא. בזו הקליפה הפנימית של הגמי אבל בהחיצונה ועושין ממנו סביבות הנפה והכברה כדי לעשות שני בתים לנפה ולכברה מפני שהוא קשה ואינה ראויה לתלאי:
זיפי חזיר. הן הנימין מהשדרה של חזיר ועומדות שורות שורות:
הוצין. שעושין מהן מסיפס למחיצה:
הדא דאת אמר באילין שהן רכות וראויות לעשית מהן אוזן אבל באלו הקשות כדי לעשות צפירה והיא שעושין סביבות הכפיפה למעלה לשפה:
כלי נצרים. סיב שעושין ממנו כלי נצרים:
תורי דקל. הן השורות שסביבות הדקל והוא כעין הסיב:
זמורות. של עצי הגפנים:
אם לבהמה. כשהן רכות וראויות למאכל בהמה:
כשיעור העצים שהוא אם לתקן כל שהן ואם להיסק כדי לבשל ביצה קלה:
לנשבין. סביבות הנפה לחזק אותה:
דְּיוֹ. הוֹצִיא דְיוֹ. אִם בְּקוֹלְמוֹס. כְּדֵי לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. אִם בְּכֶלִי צָרִיךְ יוֹתֵר. תַּמָּן תַּנִּינָן. כַּמָּה יְהֵא בַמַּיִם וְיִהְיֶה בָהֶם כְּדֵי הַזָּיָה. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. לֹא מִסְתַּבְּרָא. אִם בְּכֶלִי צָרִיךְ יְתִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
ובלבד קטן שהוא יודע לנעול. את המנעל שלו אבל לא בקטן ביותר שאין מדת מנעלו כלום:
הוציא דיו וכו' כדפרישית במתני':
תמן תנינן. בפ' י''ב דפרה אוחז הוא הטהור בקרדום הטמא ובכנפו ומזה עליו ואע''פ שיש עליו כדי הזייה טהור וכמה יהא במים ויהא בהם כדי הזייה כדי שיטבול ראשי גבעולים ויזה וכלו' חוץ ממה שהאזוב בולע:
ר' ירמיה בעי. וכי לא מסתברא שאם היה בכלי שצריך יותר מזה ודומיא להא דאמרי' גבי דיו לענין הוצאה ואנן סתמא תנן כדי שיטבול ומשמע אפי' הן בכלי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source