Shabbath
Daf 55a
משנה: הַמּוֹצִיא חֶבֶל כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ אוֹזֶן לַקוּפָּה. גֶּמִי כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תְּלַאי לְנָפָה וְלִכְבָרָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מִידַּת מִנְעָל לַקָּטָן. נְייָר כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו קֶשֶׁר מוֹכְסִין. הַמּוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין חַייָב. נְייָר מָחוּק כְּדֵי לִכְרֹךְ עַל פִּי צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁל פָּלְייָטוֹן׃
Traduction
Il est interdit de transporter une corde de quoi faire une anse à un panier, ou du lien (388)Maïmonide indique l'équivalent un équivalent page 111 d’aubier pour faire un crochet de suspension au tamis ou van; R. Juda indique comme longueur une quantité suffisante pour prendre mesure à un soulier d’enfant, ou du papier pouvant suffire à la rédaction d’un acquit de douane. Celui qui transporte une telle note est coupable. On peut prendre du papier effacé, de quoi enrouler autour du goulot d’un flacon d’odeur, foliatum (389)Ci-dessus, 6, 3..
Pnei Moshe non traduit
מתני' אזן לקופה. לאחיזה:
גמי כדי לעשות ממנו תלאי לתלות לנפה ולכברה. שהוא פחות משיעור אזן אבל חבל מתוך שהוא קשה מהגמי ופוגם הוא את העץ אין דרך לעשות ממנו תלאי הלכך שיעורו כאזן:
מדת מנעל. להראות לאומן המדה לעשותו בשביל הקטן והוא יותר פחות מתלאי ואין הלכה כרבי יהודה:
קשר מוכסין. הן שתי אותיות של הסימן להמוכסין ששילם המכס וגדולות הן מאותיות שלנו:
והמוציא קשר מוכסין חייב. אע''פ שכבר הראוהו למוכסן ונפטר ממנו מפני שהוא לו לסימן להראותו לאחר:
נייר מחוק. ואינו ראוי לכתוב עליו שיעורו יותר גדול:
כדי לכרוך על פי צלוחית. קטנה של שמן מבשמי פלייטון ולכסות אותה:
הלכה: ב'. הַמּוֹצִיא חֶבֶל כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֹזֶן לַקוּפָּה כול'. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בָּהֵין רַכִּיכָה. בְּרַם בָּהֶן קַשִּׁייָה כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה.
Traduction
La mesure énoncée par la Mishna se rapporte à la corde fraîche; mais pour la sèche, bonne à brûler, la mesure sera ce qu’il en faut pour cuire un œuf ordinaire.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הדא דאת אמר בההן. חבל רכיכה שהוא רך וחדש אבל בזה שהוא קשה ואינו ראוי לכופפו ולעשות ממנו אזן שיעורו כדי לבשל בו ביצה קלה:
רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מַעֲשֶׂה בְפִרְדָה שֶׁלְּבֵית רִבִּי שֶׁמֵּתָה. וְטִהֲרוּ דָמָהּ מִשּׁוּם נְבֵילָה. רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל לְרִבִּי סִימוֹן. עַד כַּמָּה. וְלֹא אַגִּיבֵיהּ. שָׁאַל לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְאָמַר לֵיהּ. עַד רְבִיעִית טָהוֹר. יוֹתֵר מִכָּן טָמֵא. וּבְאֵשׁ לְרִבִּי אֶלְעָזָר. דְּלָא חֲזַר לֵיהּ רִבִּי סִימוֹן שְׁמוּעֲתָא. רַב בֵּיבַי הֲוָה יְתִיב מַתְנֵי הָדֵין עוֹבְדָא. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יִצְחָק בַּר כַּהֲנָא. עַד רְבִיעִית טָהוֹר. יוֹתֵר מִיכָּן טָמֵא. וּבְעִיט בֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי זְרִיקָן. בְּגִין דִּשְׁאַל לָךְ אַתְּ בְּעַט בֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. הָא דְלָא הֲווָת דַּעְתִּי עָלַי. כְּדָמַר רִבִּי חָנִין. וְהָי֣וּ חַיֶּ֔יךָ תְּלוּיִם לְךָ֖ מִנֶּגֶ֑ד. זֶה הַלּוֹקֵחַ חִטִּים לַשָּׁנָה. וּפָֽחַדְתָּ֙ לַ֣יְלָה וְיוֹמָ֔ם. זֶה הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּידָקִי. וְלֹ֥א תַֽאֲמִ֖ין בְּחַיֶּֽיךָ: זֶה הַלּוֹקֵחַ מִן הַפַּלְטָר. וַאֲנָא סְמוּךְ לְפַלְטֵירָא. מַיי כְדוֹן. הֵעִיד רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא עַל דַּם נְבֵילוֹת שֶׁהוּא טָהוֹר. מָהוּ טָהוֹר. טָהוֹר מִלְּהַכְשִׁיר. הָא לְטַמּוֹת מְטַמֵּא. תַּמָּן תַּנִּינָן. דַּם הַשֶּׁרֶץ בִּבְשָׂרוֹ מְטַמֵּא וְאֵינוֹ מַכְשִׁיר. 55a וְאֵין לָנוּ כַּיּוֹצֵא בוֹ׃ וְאֵין לָנוּ כַּיּוֹצֵא בוֹ כְּשִׁיעוּר טוּמְאָתוֹ. אֲבָל דָּמוֹ מְטַמֵּא כִבְשָׂרוֹ. אָמַר רַב יוֹסֵף. מָאן דָּמַר. טָמֵא. כְּרִבִּי יְהוּדָה. טָהוֹר. כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָה. אָמַר לֵיהּ רַב אֶבְדַּוּמָה נְחִיתָה. וְיֵאוּת רִבִּי יְהוּדָה מוֹרְייָנָא דְּנְשִׂייָה הֲוָה.
Traduction
R. Simon raconte au nom de R. Josué b. Levi que lorsque la mule de Rabbi mourut, il y eut si peu de sang qu’on le déclara pur, quoique provenant d’une charogne (381)B. Menahot 103b.. R. Eliézer demanda à R. Simon jusqu’à quelle mesure cette impureté est nulle pour le sang? R. Simon ne lui répondit pas. Il adressa la même question à R. Josué b. Levi, qui lui répondit: -jusqu’à la mesure d’un quart, il reste pur; au delà, l’impureté est déclarée. R. Eliézer était fâché de n’avoir pas eu de réponse à ce sujet par R. Simon. R. Bivi était assis et racontait le fait de la mule de Rabbi; R. Isaac b. Cahana dit: jusqu’à la mesure d’un quart, c’est pur; au-delà, ce sang est impur; après quoi, il l’injuria. -Quoi, lui dit R. Zeriqan, est-ce que tu te fâches contre lui parce qu’il te consulte sur une question légale? -J’ai tort, répondit-il, et je n’ai répondu ainsi que parce que je n’avais pas le calme d’esprit nécessaire; c’est ainsi que R. Hanin a interprété ce verset (Dt 28, 66): ton existence flottera incertaine devant toi, ce qui s’applique à l’acheteur de forment par année (382)Sans avoir l'argent nécessaire, à crédit.; et tu trembleras nuit et jour, c’est l’acheteur du marchand de blé en gros (383)Midrash sur l'Ecclésiaste, 1.; enfin l’expression: et tu ne croiras pas à ta propre vie, est dite de celui qui en est réduit à acheter du boulanger; or, je suis dans ce dernier cas (384)Exposé peut être à un refus, je suis soucieux.. Quelle est, en somme, la règle a appliquer? Est-ce qu’en cas d’excédant du quart, l’impureté a lieu ou non? Lorsque R. Josué b. Bethera a témoigné (385)(Eduyot 7, 1). que le sang des charognes reste pur, entend-il par là que ce sang ne peut pas rendre les plantes aptes à l’impureté, mais que l’impureté de la charogne est communicative, ou non? On peut y répondre par cet autre enseignement (386)(Makshirin 6, 5)., où il dit: ''le sang d’un reptile rend impur comme son cadavre, mais il ne communique pas à autre chose l’aptitude à l’impureté, sans qu’il y ait d’exemple analogue (387)Puisque nous n'avons pas de sang analogue, ne rendant pas les plantes aptes, mais communiquant l'impureté, c'est que le sang de charogne ne rend pas même impur.''. Mais peut être le défaut d’analogie est-il dans la mesure d’impureté, tandis que le sang de charogne rend aussi impur que son corps? Non, dit R. Joseph, il n’y a pas lieu d’opposer cette objection, car lorsqu’il est dit plus haut (par R. Josué b. Levi) qu’au-dessus d’une mesure d’un quart ce sang est impur, c’est conforme à l’avis de R. Juda; et lorsqu’il est dit (dans la Mishna précitée) qu’il ne communique pas l’impureté, c’est conforme à ce que vient de dire R. Juda b. Bethera. R. Abdima de Nehoutha ajouta que l’on avait bien fait de désigner R. Juda comme auteur de l’avis ayant déclaré impur le 1/2 de loug de sang, car c’était lui qui transmettait les décisions du patriarcat.
Pnei Moshe non traduit
וטהרו דמה משום נבילה. דדם נבילה לא מטמא כנבילה:
עד כמה. הוא טהור ואם אפי' ברביעית ויותר מרביעית:
ולא אגיביה. לא השיב לו ר' סימון כלום ושאל לו לריב''ל עצמו וא''ל דעד רביעית הוא שטהרו אבל רביעית ויותר טמא לפי שהרביעית בלח הוא כזית ביבש ודם הנבילה כבשרה לטמא בכזית להאי מ''ד והורע בעיני ר' אלעזר שלא החזיר לו ר' סימון השמועה שהרי כך שמע הוא ג''כ מריב''ל:
ורב ביבי. היה יושב ומספר האי עובדא בענין אחר שר' יצחק שאל דרך שאלה לר' סימון אם עד רביעית דוקא טהור ויותר הוא טמא ובעט ביה ר' סימון בר' יצחק וגער בו ואמר ר' זריקן לר' סימון בגין דשאל לך הדין את בעט ביה וא''ל אין משום דלא הוית דעתי עלי מיושבת וכהאי דאמר ר' חנין וכו' ואנא סמך על הפלטר ולפיכך אין דעתי עלי בכל פעם ופעם:
סידקי. הוא הסוחר המוכר בחנות להתבואה הוא ופלטר מוכר הלחם ותמיד הוא מייקר:
מאי כדון. ומה הוי עלה של דם נבילה וקאמר כהאי דתנינן בריש פ''ח דעדיות העיד וכו':
מהו טהור. אם טהור הוא מלהכשיר בשאר משקה הא לטמא מטמא הוא ופשיט ליה דתמן תנינן בפ''ו דמכשירין דם השרץ כבשרו לענין טומאה אבל אינו מכשיר את הזרעי' ואין לנו כיוצא בו וא''כ לא מצית אמרת בדם נבילה טהור מלהכשיר הא לטמאות מטמא שהרי שנינו בדם השרץ אין לנו כיוצא בו ודחי לה דאיכא למימר דה''ק ואין לנו כיוצא בו לענין שיעור הטומאה ששיעור טומאת דמו בכעדשה כמו בשרו:
אבל דמו מטמא היא כבשרו. וכלומר לענין זה הוא שאין לנו כיוצא בו שלא מצינו בשאר דם ששיעורו כבשר ולא קאי על שאינו מכשיר ואכתי בדם נבילה מיבעיא לן דילמא טהור מלהכשיר קאמר הא לטמאות מטמאו אם הוא יותר מרביעית ולמעלה. ובפ''ג דשקלים גריס ושיעור טומאתו שדמו מטמא כבשרו כלומר לענין שיעור טומאתו הוא דאמרי' שאין לנו כיוצא בו והיינו הך:
א''ר יוסף. תנאי היא דאיכא מ''ד טמא וכר' יהודה דריש פ''ה דעדיות שהעיד ששה דברים מקולי ב''ש ומחומרי ב''ה דם נבילות ב''ש מטהרין וב''ה מטמאין וקי''ל כב''ה ואיכא מ''ד טהור ואפי' ברביעית ור' יהושע בן בתירה דאמרן:
רב אבדומה נחיתה. כך היו קוראין אותו שהיה רגיל לירד לבבל מא''י ויאות קאמר דלר' יהודה טמא ביותר מרביעית שהרי ר' יהודה מוריינא דבי נשיאה הוה ועל פיו טמאו במעשה של בית רבי:
מה שהוא ביותר מרביעית וכדאסר ריב''ל:
תַּנֵּי. דָּם כְּדֵי לִכְחוֹל עַיִן אַחַת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּדַם עֲטַלֵּף שָׁנוּ.
Traduction
On a enseigné: la quantité interdite de sang est celle qui suffirait à teindre un œil. R. Yossé b. R. Aboun dit au nom de R. Yohanan qu’il s’agit du sang de l’hirondelle (le meilleur pour les yeux).
Pnei Moshe non traduit
תני בתוספתא שם רשב''ג אומר דם כדי לכחול עין אחת שכך כוחלין לברקית והוא הכתם שנולד בעין:
בדם עטלף שנו. שזהו רפואה לברקית:
חָלָב. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בַּחֲלַב בְּהֵמָה טְהוֹרָה. אֲבָל בַּחֲלַב בְּהֵמָה טָמֵאָה כְּדֵי לִכְחוֹל עַיִן אַחַת.
Traduction
– Ce que la Mishna dit du lait pur s’applique à celui d’un animal pur (potable); mais pour l’animal impur (interdit à la consommation), la mesure légale sera celle qu’il faut pour colorer un œil.
דְּבַשׁ. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בָּהֵין עָתִיקֵי. בְּרַם בָּהֵן דִּידָן כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה.
Traduction
La mesure énoncée pour le miel s’applique au vieux; mais, pour le nouveau, la mesure sera l’équivalent d’un œuf ordinaire.
Pnei Moshe non traduit
דבש הדא דאת אמר. לשיעורא דמתני' בהדין עתיקא שנתקלקל ואינו ראוי לשום בישול אבל בזה שלנו וחדש הוא כדי לבשל בתוכה ביצה קלה:
שֶׁמֶן כְּדֵי לָסוּךְ אֵבֶר קָטָן. וּבִלְבַד אֶבָר קָטָן שֶׁל קָטָן בֶּו יוֹמוֹ.
Traduction
Pour l’huile, la mesure est comptée d’après ce qu’il faudrait pour frotter le plus petit membre du corps, fût-ce une phalange de doigt d’un enfant d’un jour.
מַיִם כְּדֵי לָשׁוּף בָּהֶם אֶת הַקִּילוֹרִית. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בָּאִילֵּין מַיָּא דְטַלָּא. בְּרַם בָּאִילֵּין דִּידָן כְּדֵי לְהַדִּיחַ פְּנֵי מְדוֹכָה.
Traduction
Comme mesure d’eau, on a indiqué ''ce qu’il faudrait pour tremper un collyre''. Cette mesure parcimonieuse, dit R. Eliézer, s’applique à la rosée (d’un très bon effet pour les yeux); mais s’il s’agit d’eau ordinaire, il en faut assez de quoi récurer un mortier.
Pnei Moshe non traduit
הדא דאת אמר באילין מיא דטלא. שבאין ממיץ הטל וכו' כדפרישית במתני':
וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין בָּֽרְבִיעִית וְכָל הַשּׁוֹפְכִין בָּֽרְבִיעִית. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. בִּמְפַנֶּה מִבַּיִת לְבַיִת הִיא מַתְנִיתָא.
Traduction
''Comme pour toutes les autres boissons la mesure est d’un quart de loug, il en sera de même pour tout liquide''. R. Aba dit au nom de R. Hisda: la discussion de la Mishna a lieu en cas de transport de ces objets dans une autre maison (sans quoi les autres sages assignent aussi pour mesure le quart de loug).
Pnei Moshe non traduit
במפנה מבית לבית היא מתני'. ודרכו לשפוך אף אלו שעדיין ראוין קצת שאינו רוצה להטריח ולהביאן עמו:
רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כּוּלָּן בָּֽרְבִיעִית. מֵשִׁיבִין חֲכָמִים לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אֵיפְשַׁר לוֹמַר. דְּבַשׁ בִּרְבִיעִין. וְחוֹמֶץ בִּרְבִיעִין. וְהוּא מְתִיב לוֹן. כְּמַה דְאִית לְכוֹן. כָּל הָאוֹכְלִין מִצְטָֽרְפִין בִּכְכוֹתֶבֶת. כֵּן אוֹף אֲנָן אִית לָן. כָּל הַמַּשְׁקִין מִצְטָֽרְפִין בָּֽרְבִיעִית.
Traduction
Selon R. Simon, la même mesure sert à tout''. Mais, lui objectèrent les autres sages, se peut-il que le quart de loug soit à la fois la mesure du miel précieux et du vinaigre qui ne l’est pas? Voici ce qu’il leur répondit: de même que pour tout comestible vous adoptez la mesure uniforme d’une figue sèche, de même j’adopte la mesure uniforme du quart pour tous liquides.
Pnei Moshe non traduit
משיבין חכמים לר''ש. וכי אפשר לומר כן וכו' והוא השיב להן וכי אין אתם שונין בפ' יום הכפורים כל האוכלין מצטרפין לככותבת ואע''ג דאיכא דחשיב טפי ליתובי דעתא ואיכא דלא חשיב כולי האי ואפ''ה כולן מצטרפין הן וא''כ אוף אנן אית לן כהאי כל המשקין וכו':
לֹא נֱאֶמְרוּ כָּל הַשִּׁיעוּרִין הָאֵילּוּ אֶלָּא לְמַצְנִיעֵיהֶן׃ אָמַר רִבִּי מָנָא. לְמַצְנִיעֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן. וְתַנֵּי כֵן עַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. לֹא נֶאֶמְרוּ כָּל הַשִּׁיעוּרִין הָאֵילּוּ אֶלָּא לְמוֹצִיאֵיהֶן. הָא לְמַצְנִיעֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן. וְתַנֵּי כֵן עַל דְּרַבָּנִן. לֹא נֱאֶמְרוּ כָּל הַשִּׁיעוּרִין הָאֵילּוּ אֶלָּא לְמַצְנִיעֵיהֶן׃ הָא לְמוֹצִיאָן בִּרְבִיעִית.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
לא נאמרו וכו'. וקס''ד דר' מנא דר''ש מודה להא דתנינן בפ' דלעיל ולפיכך מתמה למצניעין כל שהן וכי איצטרך שיעורא למצניע:
ותני כן. וקאמר הש''ס דבאמת איכא דתני הכי לר''ש דלא למצניעהן קאמר אלא למוציאהן וכלומר דבשעת הוצא' הוא דאמרי להני שיעורין אבל מצניעיהן שיעורן בכל שהן ולא פליג ר''ש את''ק אלא דמפרש וקמ''ל לחלק בין המוציא לבין המצניע:
ותני כן. ואיכא דתני כן לרבנן דאינהו סברי כן וכדתנינן במתני' וגורסין בדברי ר''ש כמו שהוא לפנינו לא נאמרו וכו' אלא למצניעיהן הא למוציאיהן ברביעית ופליג ר''ש אמתני' דפ' דלעיל:
Shabbath
Daf 55b
משנה: עוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמִיעַ. דּוֹכְסוֹסְטוֹס כְּדֵי לִכְתוֹב עָלָיו מְזוּזָּה. קְלַף כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁהוּא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. דְּיוֹ כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. כְּחוֹל כְּדֵי לִכְחוֹל עַיִן אַחַת. זֶפֶת וְגָפְרִית כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נֶקֶב. שַׁעֲוָה כְּדֵי לִיתֵּן עַל פִּי נֶקֶב קָטָן׃
Traduction
La peau sera interdite de la grandeur d’une amulette; celle qui étant doublement fendue dixusto'', de quoi écrire la Mezuza (390)Contenant des pass. Du (Dt 6, 4)-9 et (Dt 11, 12)-20., du parchemin de quoi écrire la plus petite section des phylactères, à savoir celle du Shema (Dt 6, 4-9); de l’encre, de quoi écrire 2 lettres; du fard, de quoi colorer un œil, tous sont dans le même cas (391)Dans le texte Jérus., les 2 phrases suiv. sont jointes au 3..
Pnei Moshe non traduit
מתני' עור כדי לעשות קמיע. אם הוא מעובד קצת כגון שהיה מלוח אבל עדיין לא נעשה בקמח ולא נתעבד בעפצים בזה שיעורו כדי לעשות ממנו קמיע ואם לא נתעבד כלל ועדיין הוא רך שיעורו כדי לצור בו משקלות קטנה שמשקלה שקל ואם הוא עשוי בקמח אבל עדיין לא נתעבד בעפצים שיעורו כדי לכתוב עליו את הגט ואם הוא מעובד כל צרכו שיעורו בחמשה על חמשה:
דוכסוסטוס. מדרך הוא שחולקין את העור לשנים והצד שהוא כנגד השער נקרא דוכסוסטוס וראוי לכתוב עליו מזוזה שמצותה בדוכסוסטוס והצד השני שהוא כנגד הבשר נקרא קלף וכותבין עליו תפילין ושיעורו כדי לכתוב עליו פרשה קטנה של תפילין שהוא שמע ישראל. ולהכי נקיט לפרש שהוא שמע ישראל לאשמעינן שמשערין בכתב קטנה של תפילין ובפרשה קטנה שבהן וכלומר דאע''ג דבמזוזה נמי אית בה פרשת שמע ישראל לא משערינן בה מפני שרגילין לכתוב כתב של מזוזה יותר גדול מבשל תפילין ואנן אזלינן לחומרא בכל שיעורי שבת במידי דשייכא לכך ולכך ושכיחא לתרוייהו והא קמ''ל במאי דשנה של תפילין ושהיא שמע ישראל:
דיו כדי לכתוב שתי אותיות. והיינו אם הוציא אותו בקולמוס אבל אם הוציאו בכלי בפני עצמו צריך יותר ובכדי שיעלה ממנו על הקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות והכי קאמר בגמרא:
זפת וגפרית כדי לעשות נקב בגמרא קאמר במזניק שנו כלומר שמדרך שסותמין את החבית וזופין אותה בזפת ובגפרית שלא יצא היין דרך הסדקין ועושין נקב קטן בהן. שיהא זונק היין דרך הנקב כשהוא רוצה ואם יש בו כדי לעשות נקב קטן כזה זהו שיעור הוצאתן:
שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן. לסותמו:
הלכה: ג'. עוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמִיעַ כול'. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כְּדֵי לִיתֵּן עַל הַקָּמִיעַ. מָאן דְּאָמַר. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמִיעַ. בָּהֵין רַכִּיכָה. וּמָאן דְּאָמַר. כְּדֵי לִיתֵּן עַל הַקָּמִיעַ. בָּהֶין קַשְׁייָא.
Traduction
En parlant de peau ''ayant la grandeur d’une amulette'', selon une autre version, c’est la quantité à placer sur l’amulette. La 1re version parle de peau tendre sur laquelle on peut écrire; l’autre parle de la peau dure.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אית תניי תני כדי ליתן על הקמיע. ולא כדי לעשות כדתני במתני' ומפרש לה דמ''ד כדי לעשות קמיע מיירי בההן רכיכה דהואיל שהוא רך ראוי לעשות הקמיע עליו ומ''ד כדי ליתן על הקמיע ולכרוך בו מיירי בזה שהוא קשה ואינו ראוי אלא לכרוך בו:
גֶּמִי כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תְּלוּי לְנָפָה וְלִכְבָרָה. הָדָא דָאַתְּ אָמַר 55b בָּהֵין גַּווַיָא. בְּרֵם בָּהֶן בַּרַייָא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי בָתִּים לְנָפָה וְלִכְבָרָה. תַּנֵּי. הוּצִּין כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אוֹזֶן לִקְפִיפָה מִצְרִית. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּאִילֵּין רַכִּיכַיָּא. בְּרַם בָּאִילֵּין קַשִּׁייָה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת צְפוֹרָא. הוֹצִיא כְלֵי נְצָרִים חַייָב. תּוֹרֵי דֶקֶל שְׁנַיִם. זְמוֹרוֹת לִנְטִיעָה שְׁתַּיִם. אִם לִבְהֵמָה כִּמְלוֹא פִי גְדִי. אִם לָעֵצִים כְּשִׁיעוּר הָעֵצִים. הוֹצִיא שְׁנֵי נִימִין מִזְּנַב הַסּוּס מִזְּנַב הַפָּרָה חַייָב. שֶׁכֵּן מַתְקִינִין אוֹתָן לַנִּשְׁבִּין. זִיפֵי חֲזִיר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שְׁתַּיִם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אַחַת. מָאן דְּאָמַר. שְׁתַּיִם. בְּאִילֵּין רַכִּיכָתָא. מָאן דְּאָמַר. אַחַת. בָּאִילֵּין קַשִּׁייָתָא. גַּלָעִינִין לִנְטִיעָה שְׁתַּיִם. אִם לִבְהֵמָה כִּמְלוֹא פִי חֲזִיר. כַּמָּה הוּא מְלֹא פִיו. אַחַת. אֲחֵרִים אוֹמְרִים. חֶשְׁבּוֹן חָמֵשׁ. הוֹצִיא סִיאָה אֵזוּב וְקוּרְנִית. אִם לָאוֹכְלִין כִּגְרוֹגֶרֶת. אִם לִבְהֵמָה כִּמְלוֹא פִי גְדִי. אִם לָעֵצִים כְּשִׁיעוּר הָעֵצִים. אִם לְהַזָּייָה כְשִׁיעוּר הַזָּייָה.
Traduction
En parlant de ''lien d’aubier'', il est question de la partie interne (tendre); mais, pour l’externe, la mesure est ce qu’il en faut pour faire 2 crochets, pour le tamis et le van. On a enseigné: pour les arbrisseaux; la mesure sera de quoi faire une anse à la hotte égyptienne (tressée en ramilles de palmier); toutefois, cette mesure n’est applicable qu’aux branches tendres, tandis que des parties dures il devra y avoir assez de quoi faire une bordure. Si l’on transporte des ustensiles découpés dans des troncs de palmiers, on est coupable, ainsi que pour deux parts d’écorce de palmier, ou 2 ceps de vigne à planter; en fait de fourrage, on interdit la contenance de la gueule d’un agneau; en fait de bois, ce qu’il faut pour cuire un œuf ordinaire. Le port de 2 poils de la queue de cheval ou de vache est interdit, parce qu’ils servent à construire les pièges d’oiseaux; pour les soies de porcs, la mesure interdite est de deux; selon d’autres, même une seule est interdite. La 1re version, indiquant 2, parle des soies tendres; l’autre parle d’une dure. Pour les graines de dattes à planter, la mesure est 2; s’il s’agit de fourrage, la mesure sera la contenance d’une gueule de porc. Combien de cas y a-t-il de ce genre? Ce dernier seul; selon d’autres, il y en a 5. Lorsqu’on porte du gingembre, de l’hysope, de l’origan, si c’est pour les manger, la mesure sera celle d’une figue sèche; si c’est destiné au bétail, la mesure sera de la contenance d’une gueule d’agneau; si c’est pour employer le bois, on adoptera la mesure du bois à brûler; si c’est enfin pour servir à asperger, on adoptera la mesure du bois d’aspersion (2 tiges).
Pnei Moshe non traduit
הדא דאת אמר בהין גוויא. בזו הקליפה הפנימית של הגמי אבל בהחיצונה ועושין ממנו סביבות הנפה והכברה כדי לעשות שני בתים לנפה ולכברה מפני שהוא קשה ואינה ראויה לתלאי:
תני. בתוספתא פ''ט וכן להא דלקמן:
הוצין. שעושין מהן מסיפס למחיצה:
הדא דאת אמר באילין שהן רכות וראויות לעשית מהן אוזן אבל באלו הקשות כדי לעשות צפירה והיא שעושין סביבות הכפיפה למעלה לשפה:
כלי נצרים. סיב שעושין ממנו כלי נצרים:
תורי דקל. הן השורות שסביבות הדקל והוא כעין הסיב:
זמורות. של עצי הגפנים:
אם לבהמה. כשהן רכות וראויות למאכל בהמה:
כשיעור העצים שהוא אם לתקן כל שהן ואם להיסק כדי לבשל ביצה קלה:
לנשבין. סביבות הנפה לחזק אותה:
זיפי חזיר. הן הנימין מהשדרה של חזיר ועומדות שורות שורות:
באילין רכיכתא. שהאחת אינה ראויה לרצענין כעין שעושין בראש החוט של התפירה אא''כ היא קשה:
חשבון חמש. אם הוציא הגרעינן לחשבון שיעורן בחמש משום שבחמש ראויין הן לסימן החשבון כדרך שעושין לסימן האחת הראשונה היא סימן לעשיריות והשניה הוא למאות והשלישית לאלפים והד' לרבבה והחמישי' למאה אלפים ומכאן ואילך א''צ לסימן אלא חוזרין וכופלין:
אם להזייה של אפר פרה שמזין באזוב והן ג' גבעולין:
קֶלַף כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁבַּתְּפִלִּין שֶׁהִיא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בְּקוֹלֵף פְּנֵי הָעוֹר. בְּרַם בְּהֵין דּוּכְסוֹסְטוֹן. כְּדֵי לִכְתוֹב עָלָיו שְׁתֵּי פָרָשִׁיּוֹת שֶׁבִּמְזוּזָּה.
Traduction
''Ou du parchemin, est-il dit, de quoi écrire la plus petite section etc.'', mesure exacte pour celui qui gratte le dessus de la peau, mais lorsqu’il s’agit de celle qui est doublement fendue, il faut qu’il y ait de quoi écrire les 2 sections de la Mezuza.
Pnei Moshe non traduit
קלף וכו' הדא דאת אמר בקולף פני העור כדפרישית במתני' שחולק את העור לשנים ופני העור זהו החלק שכנגד הבשר וקולף זה של צד הבשר ומתקנו שיהא ראוי לכתוב עליו ולפיכך נקרא קלף וזה שיעורו בפרשה קטנה שבתפילין:
ברם בהון דוכסוסטין כדי לכתוב וכו'. כלו' דקמ''ל דאפילו כותב הוא בצד הבשר אלא שלא חילק את העור מתחלה נקרא כולו דוכסוסטוס ושיעורו כשיעור דוכסוסטוס ממש כדי לכתוב עליו שתי פרשיות שבמזוזה:
דְּיוֹ. הוֹצִיא דְיוֹ. אִם בְּקוֹלְמוֹס. כְּדֵי לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. אִם בְּכֶלִי צָרִיךְ יוֹתֵר. תַּמָּן תַּנִּינָן. כַּמָּה יְהֵא בַמַּיִם וְיִהְיֶה בָהֶם כְּדֵי הַזָּיָה. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. לֹא מִסְתַּבְּרָא. אִם בְּכֶלִי צָרִיךְ יְתִיר.
Traduction
De l’encre de quoi écrire 2 lettres'', si elle est à la plume trempée (394)Ci-dessus, 7, 2., mais dans l’encrier, il en faut davantage en raison de ce qui adhère au récipient. On a de même enseigné ailleurs (395)Para, 12, 5.: dans la quantité d’eau exigée pour l’aspersion, il faut qu’il y ait outre le nécessaire au trempage des tiges d’aspersion, un petit reliquat adhérent au récipient. Mais, objecta R. Jérémie, s’il est vrai qu’au cas où ledit liquide est contenu dans un vase il faille un excédant de mesure,
Pnei Moshe non traduit
הוציא דיו וכו' כדפרישית במתני':
תמן תנינן. בפ' י''ב דפרה אוחז הוא הטהור בקרדום הטמא ובכנפו ומזה עליו ואע''פ שיש עליו כדי הזייה טהור וכמה יהא במים ויהא בהם כדי הזייה כדי שיטבול ראשי גבעולים ויזה וכלו' חוץ ממה שהאזוב בולע:
ר' ירמיה בעי. וכי לא מסתברא שאם היה בכלי שצריך יותר מזה ודומיא להא דאמרי' גבי דיו לענין הוצאה ואנן סתמא תנן כדי שיטבול ומשמע אפי' הן בכלי:
רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מִידַּת מִנְעָל לַקָּטָן. וּבִלְבַד קָטָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לִנְעוֹל.
Traduction
– ''R. Juda indique comme longueur la quantité suffisante pour prendre mesure à un soulier d’enfant''.
Pnei Moshe non traduit
ובלבד קטן שהוא יודע לנעול. את המנעל שלו אבל לא בקטן ביותר שאין מדת מנעלו כלום:
הַמּוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין. תַּנֵּי. הוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין. עַד שֶׁלֹּא הַרְאֵהוּ לְמוֹכָס חַייָב. מִשֵּׁהַרְאֵהוּ לְמוֹכָס פָּטוּר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אַף מִשֵּׁהַרְאֵהוּ לְמוֹכָס חַייָב. שֶׁהוּא רָאוּי לְהַרְאֵהוּ לְמוֹכָס אַחֵר. הוֹצִיא שְׁטַר חוֹב. עַד שֶׁלֹּא הַרְאֵהוּ לְבַעַל חוֹב חַייָב. מִשֵּׁהַרְאֵהוּ לְבַעַל חוֹב פָּטוּר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אַף מִשֵּׁהַרְאֵהוּ לְבַעַל חוֹב חַייָב. שֶׁהוּא רָאוּי לְהַרְאֵהוּ לְבַעַל חוֹב אַחֵר.
Traduction
Toutefois, il faut que cet enfant soit assez grand pour se chausser lui-même. ''Le port d’une note d’acquit de douane est interdit''. On a enseigné que cette note est interdite aussi longtemps qu’on ne l’a pas montrée au percepteur; mais après cette formalité, cela ne fait plus rien; selon R. Juda, c’est même interdit en ce dernier cas, parce que l’on peut avoir à la montrer de nouveau à un autre percepteur. De même, le port d’un contrat de dette est interdit, aussi longtemps que l’on n’a pas montré la mention de l’acquit au créancier; mais après cette formalité, il n’a plus de valeur et cela ne fait rien de le porter; selon R. Juda, c’est même interdit après cette dernière formalité, parce qu’on pourrait vouloir le montrer à un autre créancier (pour affermir son crédit).
Pnei Moshe non traduit
להראותו למוכס אחר. חזי דגברא דפרע מוכסא אנא:
לבעל חוב אחר. שרוצה ללות הימנו ולומר חזי דגברא דפרע אנא:
נְייָר מָחוּק. תַּנֵּי. אִם יֵשׁ בּוֹ חָלָק כְּדֵי לִכְתוֹב שָׁתֵי אוֹתִיּוֹת חַייָב.
Traduction
Quant au papier effacé, s’il y reste une partie nette, de quoi écrire 2 lettres, c’est interdit.
Pnei Moshe non traduit
אם יש בו חלק וכו'. וקמ''ל דלא תימא מקום החלק בטל הוא לגביה דכוליה מחוק הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source